נועם נוסע ברכב לכיוון הצפון. ליד חדרה ניראה מפעל גדול עם שני מעיינות עשן ענקיים.
נועם לוחש את האצבעות על החלון. אבא מצביע על העשן ואומר: 'תסתכל, נועם.'
נועם סופר בראשו: אחד, שניים, ושלושה. הוא מצביע על המעیין השלישי ושואל: 'למה הוא לא נושם עדיין?'
אבא מפחית מהירות. 'השלישי עדיין נבנה,' הוא מסביר. נועם מחוויר את אצבעותיו על הסף.
הרכב פונה לכביש הראשי. המפעל נעלם בגלגל האחורי, אבל נועם ממשיך להביט לאחור.
נועם דמיין את שלושת המעיינות נושמים יחד כמו ענקים שמסיימים שיר משותף.
נועם שם את סנטרו על זרועותיו על הזכוכית. חיוך קטן ורציני על פניו.
הצפון נפרש לפני הרכב. נועם יודע שהיום יגיע — גם המעיין הקטן ביותר יצטרף לשיר.
